חיפוש
  • אלון שוסטר

מילים לשבת כ"ב באלול תש"פ

שלום לחברות ולחברים,

מה הולך פה? הולך ככה: אנשי הכלכלה מתנגדים לסגר. אנשי הבריאות דוחפים לסגר. המפגינים – דורשים להפגין ושאחרים יסתגרו. המתפללים – עומדים על תפילתם ושהמפגינים ירגיעו. התרבותניקים – רוצים אולמות מלאים, הספורטאים – יציעים עמוסים, המתחתנים – המוני רוקדים. עם ישראל רוצה - גם שיניחו לו ליהנות, גם שלא תיפגע פרנסתו וגם שישמרו על בריאותו. והאמת היא, שמה שהישראלים רוצים יותר מכל זה - שלא הם יהיו המשלמים את מחיר ההתמודדות עם הנגיף שנחת עלינו. ...והרי עיקר החדשות: נגמרו התירוצים. כולם ישלמו את המחיר, אני, את ואתה. גם הוא והיא. בשבועות הבאים נגביר מאד את הריחוק החברתי. זה יהיה מעיק ויקר אבל זה בעיקר – בלתי נמנע. בחודשים האחרונים הצלחנו להביא להתנהלות הרבה יותר רציונלית בתחום המאבק במגיפה: הקמת קבינט הקורונה, מינוי הפרוייקטור, המעורבות העמוקה של מערכת הביטחון ופיקוד העורף והקמת המפקדה הייעודית, תכנית רמזור, חיזוק מעמד הכנסת לצד שמירת יכולת ביצועית מתאימה לממשלה, חיזוק משמעותי של מערכת הבריאות. לצערנו, כל זאת לא הספיק. החמרת הריחוק החברתי אינה עונש, היא תוצר של חוסר ההצלחה שלנו במיתון התחלואה באמצעים מתונים יחסית. רגע לפני שבתי החולים לא יוכלו לקלוט חולים קשה, אנחנו הולכים לעשות בדיוק את מה שצריך.

כיף באופוזיציה חייה דבש, פעולתה קלה, פשוטה ומסעירה: עצם טיבה ומהות טיבעה ממוקדים בקשיי החיים ובכל מה שאינו מושלם. ואכן, איננו מושלמים וחיינו רצופים מכשולים. האופוזיציונר מבטיח ש"אצלי זה לא יקרה". אגב, הוא צודק, יושב היציע, נואם הנאומים ומפריח ההבטחות: ממקום מושבו חסר האחריות הביצועית, הכל נראה קל, פשוט ומסעיר.

הרשות המבצעת אנחנו בחרנו להיות בכיסא הנהג, ידיים על ההגה, רגל על הברקס. לידנו נהג שותף, שמאבד בחלק מהתחומים את הבלמים ואנחנו שם כדי ללחוץ במקומו על הדוושה, כשהוא מתקרב לתהום; אנחנו מסובבים את ההגה לכיוון הנכון, כשהוא מאבד את הדרך. זה מעצבן, מתסכל, מכעיס. אבל זה בדיוק מה שעושה פטריוט, כשארצו בסכנה, כשאזרחי מדינתו מאוימים בריאותית, כלכלית, חברתית ומשטרית.

לילות תקציב באיחור אלגנטי של כמה חודשים, החלטנו השבוע על יתרת תקציב 2020. בהינתן, שהשותף שלנו מתכחש להסכם עליו חתם ולא קיים את חלקו בהכנת תקציב לשנה הבאה, הרי שלא נותר לאזרחי ישראל המשתאים אלא להתנחם, בינתיים, בהישגי התקציב הכמעט סופי של שנה זו. אנחנו דאגנו לציבורים רחבים, גם למי שלא הצביע עבורנו: בקו העימות הצפוני ובעוטף עזה, במחנות הממתינים לעלייה באתיופיה, בתנועות הנוער, המכינות וארגוני הבוגרים, בקהילת הלהט"ב ולצרכני הספריה הלאומית, לשמירת היערות ולאוהדי בעלי החיים, למאבק בעושק הקשישים ועוד ועוד... בחלקת האלוהים שלי, אציין את הצלחתנו לתיקצוב מלוא צרכי החקלאים ממושב צופר, שאיוולת מדינית גררה את סילוקם משטחיהם בשטח ממלכת ירדן וכן, את ההבקעה - שהיה לי חלק משמעותי בה – של חומת מס ההכנסה בקשר לפיצוי חברי קיבוצים בגין השבתות הקורונה.

תחת שמי המזרח התיכון • התקדמנו עוד קצת במגעים המלבבים עם איחוד האמירויות. • בסיור בזק בגליל המערבי – נפגשתי עם משה דוידוביץ', ראש המועצה האזורית מטה אשר. כמו כן, נפגשתי עם ראש העיר נהריה, רונן מרלי, שהכרתי כששירת כקצין בכיר בפיקוד דרום. ווידאתי את פעולות החירום למניעת נזקי שטפונות בחורף הקרב (מוזר, אבל החורף יגיע, בחיי) ועסקנו בסוגיות נוספות שמשיקות לאחריות משרד החקלאות. • קינחתי בטקס מרגש להכנסת ספר תורה על שם חללי גדוד הנח"ל המוצנח, בו שירתתי בסדיר, בגן הלאומי אכזיב. הכנסת הספר היא צעד מבורך ליצירת מרחב משותף ומזמין לציבורים שנוהגים באופן מגוון בשבת שלהם. למשפחות ולחברים שאיבדו את יקיריהם, זוהי הזדמנות להנכיח אותם במלוא חיותם, בחיים הטובים עצמם. • יחד עם שר הכלכלה עמיר פרץ נפגשנו בנמל הבית שלנו עם מחליפינו - אלון דוידי (שדרות) ואופיר ליבשטיין (שער הנגב). הכרנו שתי תוכניות כלכליות מקסימות שמקדמות את התעסוקה, הקונבנציונאלית והטכנולוגית. היו איתנו מפקד פיקוד הדרום ונציגי קק"ל (השותפה המרכזית למיזם הטכנולוגי המתקדם). • התראיינתי ליומן הערב של גל"צ, רדיו כאן מורשת , רדיו צפון וקול ברמה. • פגשתי את שגרירת נפאל שמבקשת להעצים את המעורבות הישראלית בארצה ואת עבודת תושבי ארצה בחקלאות ארץ הקודש. אנחנו בעד. • בהזמנת הרב אברהם רובינשטיין, ראש העיר בני ברק, ביקרתי אותו ואת ציוותו בעירייה האדומה מקורונה. ראיתי ישראלים אחראיים מהמדרגה העליונה – לבריאות תושבי העיר ולחוסן הקהילתי שלהם. אחרי למעלה מעשור וחצי בראשות מועצה בקו עימות פעיל, יש לי יכולת להעריך את אופן ההתמודדות ואת המחוייבות החברתית של חברי החרדים. מעורר השראה. • היום פגשתי בשדרות את חברי "מסע עמק השווה" ביניהם איילת נחמיאס ורבין והרב בני לאו (חברי יועז הנדל הינו מיוזמי המהלך). החברים מקיימים מסע ישראלי מענין במוקדי מחלוקת לאומית, מתוך כבוד לשונות ומתוך נהיית לב לפיוס לאומי.

רקמה אנושית אחת ניפרד לשבת עם תיקווה לבריאות טובה, לשקט בגבולות ובתוכנו ולמנוחה נעימה עם חוה הגדולה, למילותיו וללחנו של מוטי המר:

כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - ומשהו, נשאר איתו

התנהלו באחריות כלפי עצמכם וכלפי הסובבים אתכם. שבת שלום וכמעט שנה טובה, אלון








2 צפיות

©2019 by אלון שוסטר. Proudly created with Wix.com