חיפוש
  • אלון שוסטר

+מילים לשבת י"א באב התש"פ

שלום לחברות ולחברים, מחנה קיץ זוכרים את המשחק ששיחקנו פעם: קושרים שני ילדים, רגל ימין של האחד לרגל שמאל של השני והם צריכים להתחרות עם זוגות מגוחכים אחרים? אז ממשלת החירום הלאומית של ימין ושמאל עומדת בפני אתגר דומה: עזקנו עצמנו אל גוש הליכוד, במטרה להטמיע בכולנו את התובנה שלנוכח המציאות הפוליטית, הבריאותית והכלכלית -  אין ברירה, אלא לדבוק בממשלת אחדות, מגוחכת ומגושמת ככל שתהיה. למפקפקים: דמיינו את מצבנו כעת תחת ממשלת מעבר ולקראת בחירות.      למקטרגים: גם אם נתניהו יפרק בקרוב את הממשלה, נדע שלפחות ניסינו. יש לנו רק ארץ אחת. לפיכך נתכנסנו ...ולכן, אנחנו נאבקים על קיומה של הממשלה, עומדים על יישום ההסכם שהוביל להקמתה, מחויבים ליציבות אזרחי ישראל, יצרניה ועסקיה. בתקציבי הקורונה, תקציב המדינה ובחוק ההסדרים אנחנו – במשרד החקלאות ופיתוח הכפר – מבקשים להכין את עצמנו הן לימי שגרה שאנחנו מייחלים להם והן לימי חירום ומשבר שיאפפו אותנו, עד שיעופפו:

  • להבטיח לצרכנים מזון טרי מתוצרת מקומית שיהיה באיכות מיטבית

ובעלות סבירה. (בטחון מזון ויוקר מחיה)

  • להבטיח לחקלאים, ליצרני המזון, פרנסה הוגנת ואופק כלכלי ותעסוקתי הגון לשנים רבות. (חקלאות בת קיימא)

  • "להיות כמו אירופה" – לא רק בהפחתת מכסים אלא בעיקר וקודם כל באחריות מדינתית למחקר חדשני, למו"פ טכנולוגי, להקטנת עלויות העבודה  והמים, להשקעות במשאבי אנוש, ציוד ומבנים; לאבטחת ההכנסה של החקלאי שמתמודד עם פגעי מזג האוויר ושינויי האקלים עם קפריזיות הכלכלה העולמית.

  • להתייחס לייבוא כאל כלי שנועד בעיקר לאספקת רכיבי מזון חיוניים שלא מיוצרים בישראל וגם כאמצעי לגישור על חסרים זמניים במצאי מזון טרי. תחרות חופשית לחלוטין בתחום המזון הטרי לא קיימת בשום מדינה מתקדמת: ארצות הברית מעניקה רשת בטחון כלכלית עצומה לחקלאיה ובאירופה מעניקים לחקלאים סיוע רב ממדי בהיקפים אדירים.

  • לא להקל בשום דרך על הכנסת מזיקים ומחלות בייבוא לא מבוקר של הפירות והירקות.

  • לבצר את מעמדו של משרד החקלאות ברשות המים ואת מעמדו של המשרד לפיתוח הכפר ברשות מקרקעי ישראל ומנהל התכנון.

בשדמות המולדת השבוע התקדמנו, עם משרדי ראש הממשלה והאוצר, בסגירת חובת המדינה לחקלאי צופר, שנאלצו לנטוש את שדותיהם בשטח ירדן. נפגשתי, יחד עם שר החוץ אשכנזי, עם התוכנית המקסימה והמועילה למשתלמים מחוץ לארץ ולקרנה של ישראל בגויים.


פגשתי את הנהלת הכותנאים, מועצת מגדלי הפירות וארגון מגדלי הבקר, חקלאי ותושבי דרום השרון, ראשי חבל אילות והנהגת רמת הנגב. חידשתי הכרות עם הנהלת רט"ג, הכרתי את מכון טאוב(חקר מדיניות חברתית) ופגשתי את השגריר הדומיניקני. סיירתי במוזיאון הטבע בתל אביב (מומלץ לכל המשפחה) וקיימתי שיחת זום שבועית עם אוהדים ופעילים, בהובלת השר יזהר שי. התראיינתי ליומן הבוקר בגל"צ וליומן הערב עם ברדוגוילנסקי, רדיו קול חי, כאן מורשת , רדיו ירושלים, ערוץ הכנסת השתתפתי בדיון לקראת תשעה באב באתר "מקור ראשון".

ט"ו שנים באב

חמש עשרה שנים עברו על ישראל, עברו בלי ריקודים (רוב הזמן).

הרי דברים שנשאתי השבוע במליאת הכנסת, לציון ההתנתקות: 

אני מבקש לקרוא בפניכם, שני קטעים שכתבתי לתושבי המועצה שלי בערב שבת, כ"ח באב תשס"ה, השניים בספטמבר 2005, ביום האחרון לפינוי:


ביום שאחרי

אנחנו מלקקים את הפצעים. איש וכאבו, אישה ופצעיה.

החולמים על מלכות שמים, כאן על פני אדמה זו, בוחנים היכן טעו בהבנת רצון הכל היכול. החיילים והשוטרים יבכו את עלומיהם המתבזבזים.

האיפכא מסתברים שואלים אם "להרוס בתים למען השלום" זה לא קצת האח המופרע של "רגישות ונחישות".


אוהל ההידברות בסעד. נעילה

 אמרה הכתומה היוקדת – "אני עדיין באבל. מתי מונחים לפני ואתם אומרים שירה?! "

אמר הכחול העמוק – "כאב המואסי שנזרק מאדמתו זועק אלי מחולות קטיף. צדק נעשה." אמר להם תושב קרני שומרון – "היום, בחנייה, מישהו קשר ליד הסרט הכתום שלי - סרט כחול. אני לא מוריד אותו".


אגב, מאז, אני מקפיד לכתוב, מדי ערב שבת, "מלים לשבת", שהאנרגיה לחציבתן באה ישירות מתוך המפץ הקשה של עקירת אלפי הישראלים מביתם ומשדותיהם, בתיקווה, שהתבדתה, לימים של חסד ושלווה.



אני מאחל לחברה הישראלית ולנו אנשי הבית זה, מכל השבטים ומכל צידי המתרסים הפוליטיים השונים, שנזכור בכל שעת מחלוקת קשה ובלי קשר לאמונתנו ועמדתנו המוצקה, לקשור לעצמנו תמיד גם את הסרט הכחול וגם את הסרט הכתום. לזכור כי גם אחינו, בני האדם, שאמונתם שונה משלנו, בחירותיהם שונות משלנו... הם אחינו ומשאם ראוי עבורנו.

גם לאחר האכזבות הקשות, גם לאחר תסכול ותסכול חוזר, ידה של מדינת ישראל חייבת להמשיך ולהיות מושטת לשלום.

במשאים ומתנים העתידיים, חובתנו לשאת עימנו לחדרי הדיונים את הצלקות והכעסים, האכזבות והתסכולים אבל גם את הריפוי והשמחה, גם את התקווה והאמונה.

אני לוקח עימי מאירועי קיץ 2005 גם את המחיר הכבד שישראל שילמה למען עתיד טוב יותר לפלשתינאים ולישראלים, גם את הסכנה שבפעולה חד צדדית, גם את הבעייתיות שבהחלטה אסטרטגית שנוייה במחלוקת פנימית, גם את הכישלון בהשגת רגיעה בטחונית וגם את הפסקת השליטה הישירה על העם השכן.


חברותי וחברי,

שוב קיץ על הארץ בא ושוב הימים  - ימי בוקה ומבולקה.

והפעם, המגיפה סוערת, הכלכלה בהלם, החברה שסועה והאויבים על הגדרות.

אני מפנה אליכם, אל כולנו, קריאה נרגשת, תרגיעו, כולכם, כולנו.

לפני 25 שנים נרצח ראש ממשלה עקב מאבק אידאולוגי שיצא משליטה.

לפני 15 שנים הזדעזעה המדינה וחישבה להישבר עקב החלטה שנויה במחלוקת.

אני מקווה שלמרות הטראומות הלאומיות הללו, יצאנו מחוזקים, מאוחדים תחת התביעה הפנימית: "לעולם לא". לעולם לא ירים יד אח על אחיו, לעולם לא נפגע בסמלי השלטון ובשומרי הסף שלנו. לעולם לא עוד מלחמת אחים שתביא אותנו אל עברי פי פחת של חורבן התשעה באב, אל סיפו של חורבן הבית המשותף שלנו.



עיד אדחא מובראק, שבת שלום,

אלון

0 צפיות

©2019 by אלון שוסטר. Proudly created with Wix.com