חיפוש
  • אלון שוסטר

מילים לשבת ב' באלול התש"פ

שלום לחברות ולחברים, תקשיבו החיים הפשוטים שייכים לגיבורי העל, לאגדות; שם שוכנות האמיתות המוחלטות, שם משכנם של הטוב הנצחי והרוע המלא; שם ברור לגמרי מה ראוי ומה טיפשי ו/או מרושע. החיים שלנו משתרעים, בדרך כלל, במרחבי הדימדומים בהם הצדק הנוכחי של האחד פוגש באמת לזמנה של רעהו. החיים שלנו, כך יודע מי שעבר בר מיצווה, הם שילוב של "מצד אחד ומצד שני", של סדר עדיפות בין ערכים, דירוג של צרכים חיוניים, איזון עדין בין מימוש דחפים ואינטרסים מידיים לבין הענות לקול התבונה ולצו המצפון. ולכן... אמנם את ממשלת הטרור בעזה צריך להרתיע, בשלל דרכים, כולל צבאיות תקיפות אך, טוב לדעת שמורכבות החיים חלה גם על סוגיית ההתמודדות עם עזה:

  • בעזה מתקיים שלטון "דורש מכות" אבל גנגסטרים מאתגרים יותר שוכנים בלבנון, בסוריה ובאירן. צריך לשמור כוחות ולדרג אמצעים ומשאבי אנוש, ניהול וכסף.

  • ראוי שנגלה יכולת התמודדות עם מחלות כרוניות כמו התוקפנות מעזה. אבל ככל שנגלה, אנחנו תושבי "העוטף", יותר חוסן, כך מקבלי ההחלטות, אנחנו חברי הקבינט, נעדיף להימנע ממיצוי הכוח.

  • ככל שנגיב באגרסיביות גבוהה (לגיטימי כמובן), נהיה צפויים לתגובה תואמת שיש לה מחירים (חיים ואיכות חיים, למשל).

  • לישראל יכולת צבאית תיאורטית אדירה להתמודד עם הטרור שבלב אזרחים ועקב מגבלות משפטיות ואנושיות, יכולת מעשית צנועה יחסית.

  • הזירה הצבאית היא המיידית, היא ראויה והיא אפקטיבית לעתים...אבל המימד הכוחני לבדו - לא יכול לסיים את הסכסוך.

  • חשיפת האמת הכואבת בעוטף הינה נשמת אפה של הדמוקרטיה וצורך נפשי עמוק של חלק מהתושבים אבל יש בה גם מחירים (שמחה לאיד בעזה, מימד של החלשה עבור חלק מהתושבים)

  • סיוע כלכלי אזרחי מקיף לעזה ותושביה הוא צורך חיוני ודחוף, הן מההיבט המעשי והן מההיבט המוסרי. האם נכון להקדים את הסיוע הזה לקעקוע היכולת הצבאית של הטרור ולהשבת הישראלים מעזה?

רק התחלנו אם נתניהו יחליט לתת לנו לעבוד למען התושבים, למען החקלאות במקרה שלי, נוכל לעשות כמה דברים טובים. השבוע, למשל, נפגשתי עם אמיר אוחנה, השר לביטחון פנים (מהליכוד, כן אפשר לעבוד יפה מאד ביחד), איתנו ראשי משרדינו ובצרורותינו שלל נושאים שנמצאים בתפר בין החקלאות לבין בטחון הפנים. סיכמנו – לקדם תכנית לשיטור רשותי מטעם המועצות האזוריות, להסמיך רבש"צים ורב"שים לבצע עיכובים למניעת אלימות, לפעול מול משרד הביטחון לתיקון הפרצות בגדר המערכת, לפעול להעלאת רף הענישה של הפשיעה כנגד חקלאים, פעולה משותפת עם משרד האוצר על רעיונות נוספים שיגבירו המיגון ותחושת המוגנות של חקלאים ושל תושבי המרחב הכפרי. שלום לחברות ולחברים, תקשיבו החיים הפשוטים שייכים לגיבורי העל, לאגדות; שם שוכנות האמיתות המוחלטות, שם משכנם של הטוב הנצחי והרוע המלא; שם ברור לגמרי מה ראוי ומה טיפשי ו/או מרושע. החיים שלנו משתרעים, בדרך כלל, במרחבי הדימדומים בהם הצדק הנוכחי של האחד פוגש באמת לזמנה של רעהו. החיים שלנו, כך יודע מי שעבר בר מיצווה, הם שילוב של "מצד אחד ומצד שני", של סדר עדיפות בין ערכים, דירוג של צרכים חיוניים, איזון עדין בין מימוש דחפים ואינטרסים מידיים לבין הענות לקול התבונה ולצו המצפון. ולכן... אמנם את ממשלת הטרור בעזה צריך להרתיע, בשלל דרכים, כולל צבאיות תקיפות אך, טוב לדעת שמורכבות החיים חלה גם על סוגיית ההתמודדות עם עזה:

  • בעזה מתקיים שלטון "דורש מכות" אבל גנגסטרים מאתגרים יותר שוכנים בלבנון, בסוריה ובאירן. צריך לשמור כוחות ולדרג אמצעים ומשאבי אנוש, ניהול וכסף.

  • ראוי שנגלה יכולת התמודדות עם מחלות כרוניות כמו התוקפנות מעזה. אבל ככל שנגלה, אנחנו תושבי "העוטף", יותר חוסן, כך מקבלי ההחלטות, אנחנו חברי הקבינט, נעדיף להימנע ממיצוי הכוח.

  • ככל שנגיב באגרסיביות גבוהה (לגיטימי כמובן), נהיה צפויים לתגובה תואמת שיש לה מחירים (חיים ואיכות חיים, למשל).

  • לישראל יכולת צבאית תיאורטית אדירה להתמודד עם הטרור שבלב אזרחים ועקב מגבלות משפטיות ואנושיות, יכולת מעשית צנועה יחסית.

  • הזירה הצבאית היא המיידית, היא ראויה והיא אפקטיבית לעתים...אבל המימד הכוחני לבדו - לא יכול לסיים את הסכסוך.

  • חשיפת האמת הכואבת בעוטף הינה נשמת אפה של הדמוקרטיה וצורך נפשי עמוק של חלק מהתושבים אבל יש בה גם מחירים (שמחה לאיד בעזה, מימד של החלשה עבור חלק מהתושבים)

  • סיוע כלכלי אזרחי מקיף לעזה ותושביה הוא צורך חיוני ודחוף, הן מההיבט המעשי והן מההיבט המוסרי. האם נכון להקדים את הסיוע הזה לקעקוע היכולת הצבאית של הטרור ולהשבת הישראלים מעזה?

רק התחלנו אם נתניהו יחליט לתת לנו לעבוד למען התושבים, למען החקלאות במקרה שלי, נוכל לעשות כמה דברים טובים. השבוע, למשל, נפגשתי עם אמיר אוחנה, השר לביטחון פנים (מהליכוד, כן אפשר לעבוד יפה מאד ביחד), איתנו ראשי משרדינו ובצרורותינו שלל נושאים שנמצאים בתפר בין החקלאות לבין בטחון הפנים. סיכמנו – לקדם תכנית לשיטור רשותי מטעם המועצות האזוריות, להסמיך רבש"צים ורב"שים לבצע עיכובים למניעת אלימות, לפעול מול משרד הביטחון לתיקון הפרצות בגדר המערכת, לפעול להעלאת רף הענישה של הפשיעה כנגד חקלאים, פעולה משותפת עם משרד האוצר על רעיונות נוספים שיגבירו המיגון ותחושת המוגנות של חקלאים ושל תושבי המרחב הכפרי.


לאחר דיון תוך משרדי ושיח עם שחקנים ממשלתיים ונציגי החקלאים, החלטתי להעביר את ענף ההטלה ללולי חופש ומעוף. משמעות הדבר היא, שבהינתן תקציב מתאים, לא ייבנה עוד לול שיתבסס על כלובים צפופים. גם בהקצאת מיכסות חדשות לייצור ביצים, תינתן העדפה ללולנים המפרגנים לתרנגולות חיי רווחה גבוהה יותר. הכל ייעשה מתוך אחריות להיקף ייצור הביצים המצופה ולהעדפת הייצור המקומי על ייבוא שלהן. והערה לחגים: כן סגר, לא סגר, יהיו די ביצים  - אל תאגרו.

סוגרים את המיזם?

באחד מהדיונים בינינו לבין האוצר, עלתה סוגיית התקציבים הנחוצים לקיום חקלאות בישובי הערבה התיכונה, שם, באמצע המדבר. שאל אותנו איש אגף התקציבים: "בדקתם את ההיתכנות הכלכלית של קיום הישובים בערבה?"

כך שאל איש אגף התקציבים באוצר והארץ לא רעדה, בן גוריון לא התהפך בקברו ולוי אשכול לא נחרד מתנומת הנצח שלו. 


תיקון עולם

אמש התכבדתי בהענקת פרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי, שהתקיים בבית הפלמ"ח בתל אביב, בראשות האלוף בדימוס שייקה גביש, שהיה מ"פ בחטיבת הראל – פלמ"ח ופקודו של יגאל. אדלג על יגאל אלון יפה הבלורית והטוהר ועל שייקה מעורר ההשראה. אתמקד בזוכים: ד״ר ילנה פוברנוב. חוקרת במכון לחקר תוצרת חקלאית ומזון ועומדת בראש המרכז למחקר באגרו-ננוטכנולוגיה של וולקני. ל"נהר הירדן" הכפר לילדים עם מחלות מסכנות חיים ולפרופ' אלחנן בר-און, מתל השומר, מנהל המרכז הישראלי לרפואת אסונות וסיוע הומניטרי.

אני מבקש להעניק לכם קטע מדבריו של פרופ' אלחנן: "לכל אחי ואחיותי, שותפי במשלחות לאורך השנים. מדהים לראות איך מתקבצת חבורה שלא הכירה זה את זו, ותוך כמה שעות מתגבשת לצוות מיומן, וחדור מטרה. רק מילה אחת לא שומעים שם והיא המילה ״לא״. הפעילות ההומניטרית מוציאה מאתנו את כל היכולות וכל הטוב שבנו ואנחנו חוזרים משם מטפלים טובים יותר ובני אדם טובים יותר. 

אבל הסיפור הוא לא עלינו ואנחנו צריכים לזכור בשביל מי אנחנו עושים את כל זה?

״למען האנושות״ היא תשובה לא טובה, כי האנושות מורכבת מאנשים, כל אחד בפני עצמו. ואני רוצה מכאן לשלוח ברכות למיקה: 

מיקה היתה הפצועה האחרונה שהגיעה לבית החולים בהאיטי ישירות מההריסות. היא חולצה לאחר שבוע בו שכבה תחת מבנה הרוס ונחשבה למתה.

נאלצנו לכרות את רגלה כדי להציל את חייה, אך כשחזרתי להאיטי באותה שנה, היתה לי הזכות להחזיק בידה כשעשתה את צעדיה הראשונים על הפרוטזה. בינואר השנה, עשר שנים לאחר רעידת האדמה ודקה לפני הקורונה, חזרתי שוב להאיטי עם משלחת לניתוחי כוויות. פגשתי את מיקה. היא סיימה אוניברסיטה, אין לה עבודה כי ככה זה בהאיטי, אך היא אופטימית, אוהבת את החיים ומצפה לילד שייוולד עוד כמה חודשים, וכשתגמר הקורונה אינשאללה גם נביא אותה לשיבא להמשך שיקום."


שבוע מדהים

נפגשתי עם יצחק בוז'י הרצוג, יו"ר הסוכנות, וצוותינו ומצאנו כמה זירות לפעולה משותפת.

ביקרתי ב"לקט ישראל" עם ח"כ הילה שי וזאן, העמותה שאוספת פירות וירקות שאינם נמכרים ומעבירה אותם לעמותות המתאימות; ננסה לעזור ככל הניתן.

פגשתי את מטה ראשי הרשויות מהצפון ומהדרום למען הקמת שדה התעופה הבינלאומי הבא בנבטים (ולא ברמת דוד). אני תומך בכך וכך גם משרד החקלאות. הבעיה העיקרית הינה עמדת חיל האוויר; אלמד אותה וננסה להתמודד עימה.

אני מעורב בסוגיית נחל האסי, בשיחות עם ראשי הרשויות, הקבוץ, משרד המשפטים והמשטרה. יש מנהיגות מקומית מצוינת, רגועה וחכמה, יש מתווה לגישור שדורש זמן ולצערי, יש כוחות חברתיים ופוליטיים שמרוצים מהלהטת האווירה.

ביקרתי במחלבה החדשנית של תנובה בתל יוסף: טכנולוגיה עילית בייצור גבינות ובאבטחת בטחון המזון בייצור מקומי.

השתתפתי בדיון עומק בקבינט המדיני בטחוני; נפגשתי בראשות שר הבטחון בני גנץ עם ראשי הרשויות בעוטף עזה, שדרות ואשקלון.

השתתפתי במפגש זום עם "ידידי מרצ" מארצות הברית

התראיינתי ב"המטה המרכזי" של אילה חסון, בתכנית הבוקר של ערוץ 13, פעמיים בערוץ הכנסת, ביומן הערב של גלי צה"ל עם ברדוגו ווילנסקי, יומן הצהריים ברשת ב', קיימתי שיחה ארוכה עם דוד בן בסט ברדיו 100 FM, רדיו קול חי, מקומון דרומי ואבי רצון בגלי ישראל.


הפינאלה היתה בשידור "יום יום חכ", סרט שצולם בדצמבר ועוקב אחריי 12 שעות ומקיף בעצם את מכלול חיי.  



מלווה מלכה

בתחילת השבוע פקדתי עם ראש העיר, אלון דוידי ועם השר במשרד הבטחון, מיכאל ביטון, את ביתו של רפאל בנימינוב בשדרות, שחטף פגיעת רקטה. היום קפצתי לבית שלמה מלכה שהגיע תורו להתעורר באמצע הלילה עם רקטה בביתו אשר בעיר המוסיקה והצבע האדום.

את רפאל הכרתי לפני חמישה ימים, את שלמה לפני 45 שנים, כשהייתי המדריך שלו ושל אחיו המקסימים, כמדריך שכונתי בגרעין "עודד גשר" בשנת שירות בשדרות. שמעון ואשתו אסנת נמצאים כעת בהליכי מכירת הדירה אבל שלא תתבלבלו, הם לא עוזבים את העיר, לא לא, הם קונים דירה חדשה ונשארים כאן.

הגבורה אינה העדר פחד, הגיבורה והגיבור הם אלו שיודעים פחד מהו, מסתכלים לו בעיניים, מחסירים פעימה...וממשיכים. 


בית הכרם

בשבת שעברה השכמתי קום ועם הנץ החמה, השתתפתי בבציר ענבי יין בכרם של רוני ועמוס על גבעת הכורכר בקבוץ ארז, הגבעה שצופה, מקרוב למדי יש לומר, על בית חנון ועל מוצבי החמאס. לביתו - עשה רוני כשהיה ממובילי התהליך שהפך את ארז למקור משיכה לבנות ובני המקום ולצעירים נוספים שהתקבלו כחברים מלאים בקבוץ צמוד הגדר. לנשמתו – הוא (ועמוס) נטע את הכרם, בנה יקב קטן ובמשך עשור וחצי ישב (ובעיקר עמל) תחת גפנו הפוריה.

והנה, כבטרגדיה יוונית קלאסית, שני מאמציו ההירואיים , החייאת הקבוץ בשנות המשבר הבטחוני והקמת הכרם והיקב משושי ליבו, מתנגחים כעת זה בזה, כאשר על גבעת הכורכר הפסטורלית ("גני חנון"?) בה ממוקם הכרם, מתעתדת לקום שכונה נוספת עבור חברים חדשים, שרוני וחברים עמלו על הצטרפותם לבית הקיבוצי.

תמו ימי החול. בחרו לעצמכם את הסוף המיטבי - כרם או שכונה והפליגו בנחת אל שבת שלווה ונעימה.


שבת שלום, אלון

1 צפיות

©2019 by אלון שוסטר. Proudly created with Wix.com